אני אדם מחפש, את התכונה הזו גיליתי לאחר תאונת דרכים קשה.

נאמר לי שהיתי מת קלינית. לא ראיתי מנהרות ואורות, אבל נשאר בי רושם של שקט ושלווה שלא חשתי מעולם. 

הרושם הזה הוביל אותי לחיפוש שלווה ושקט פנימי.

 

את האור הראשון ראיתי בעיירה קטנה ומאובקת במדינת ארגנטינה. 

בגיל הנעורים מרדתי בדרכם של הורי וכתוצאה מכך עליתי ארצה. גם משפחתי, הורי ושני אחים באו בעקבותיי. 

יחד עם קבוצת צעירים החולמים על חברה מתוקנת ושלום עולמי הקמנו את קיבוץ מצר. כאן נולד בני הראשון שבחר לחזור ולהתגורר ביישוב.

את המשך הדרך עשיתי בחיפוש מקצוע. מציאה מקרית של עתיקות בקיבוץ היה הניצוץ שהדליק רצון ללמוד על עברה של הארץ.

לשם כך עברתי להתגורר בירושלים וכאן נולדה הבת השנייה, היא בחרה להתגורר ביהוד ובעקביה גם אנחנו עברנו לכאן. 

 

למדתי ארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ובמשך ארבעים שנה חפרתי אתרים עתיקים בכל רחבי המדינה.

מרד הנעורים שלי לא כבה, כתוצאה מכך יזמתי הקמתו של מוזיאון פעיל עין יעל, מקום שילדים ומבוגרים יכולים להתנסות בעשייה טכנולוגיות עתיקות ומסורתיות.

 

לאחר הפרישה מהעבודה הרגשתי שעלי לסכם את רעיונותיי על ארכיאולוגיה.

לשם כך במשך כשלוש שנים כתבתי בלוג "עברו של העתיד" המסקר את התפתחות האדם מזווית לא מקובלת. 

על אדם ויצירתו אני כותב במדור היסטוריה של האתר "דעתון". 

 

אהבתי לעשייה אומנותית גרם לחיפוש ביטוי במדיה הדיגיטלית. כמה שנים שיחקתי ביצירת ציורים בשיטה זו.

גזירת חלקי תמונות והרכבתם מחדש יוצר צורות חדשות ומפתיעות. עלי למצוא את האיזון הנכון בין החלקים השונים.

למעשה התמונות נוצרות מעצמם, תפקידי הוא "לצוד" צורות ולחבר אותם במרקם חדש. 

 

כל מסתכל על אחת התמונות מקבל רושם שונה, יש שישארו אדישים ויש שיחפשו הסבר, 

ואולי הדבר הנכון הוא לתת לרושם להיכנס חופשי ללב וכך לשמש מזון לנפש.

 

גרשון אדלשטיין